מהי טרשת של העורקים?

 

  • טרשת עורקים (Atherosclerosis‏), הוא שם כללי למספר מחלות שאפיונן הוא עיבוי דופן העורק והתקשחותו בשל פלק הכולל משקעים שומניים וכדוריות דם לבנות.

 

  • במחלה זו המתפתחת בהדרגה במשך שנים ארוכות, נחסמים העורקים בשל הצטברות חומר שומני בדופן העורק. בהמשך מתפתחת תגובה דלקתית שבה שוקע ריבוד (פלק) בדפנות העורק. הפלק מורכב מכולסטרול, ממרכיבים שומניים נוספים, ומתאי דלקת לבנים שבלעו שומן ומצטברים בשל התהליך הדלקתי. דופן העורק מתעבה, ונוצרת היצרות של כלי הדם ועקב כך הפרעה בזרימת הדם. בשלב מתקדם יותר ישנה סכנה לקרע של הפלק, קרע שעלול ליצור קריש דם באזור הפריצה או לגרום לתסחיף. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: מוח, לב, כליות, גפיים ועוד. המחלה מהווה גורם תמותה עיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד.

  • טרשת עורקים כלילית (העורקים הכליליים הם העורקים המספקים חמצן וגלוקוז לתאי שריר הלב) פוגעת בעורקים המובילים דם לשריר הלב עצמו, ועלולה לגרום לתעוקת חזה ולאוטם שריר הלב (= "התקף לב").
  • התהליך הטרשתי הוא תהליך כרוני וא-סימפטומטי (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך בשלביו המתקדמים עד מצב של חסימת עורקים. הסימפטומים של המחלה עשויים להופיע בגילים מאוחרים יותר, כששיעור חסימת העורק מגיע לכ-90% משטח חתך העורק. התסמין העיקרי הוא כאב או התכווצויות בשל מחסור בחמצן באיבר המוזן על ידי העורק החסום (= אנגינה פקטוריס).

 

  • מטרתה של הרפואה המונעת כיום לגלות את ההיצרות לפני שהעורקים הכליליים יסתמו, ע"י גילוי פלקים טרשתיים בשלב מוקדם בו ניתן לטפל בקלות, ובכך למנוע אוטם בשריר הלב, כלומר – למנוע התקף לב וסכנת חיים. ניתן לגלות היצרויות התחלתיות בבדיקות "לא פולשניות" כגון מבחן מאמץ, אקו במאמץ, מיפוי לב, או CT לב.

 

  • CT של הלב מדגים מצוין את כלי בדם הכליליים, מדגים פלקים, את דרגת היצרות שהם יוצרים, ומאפשר לקבל החלטה אם יש צורך לשלוח את הנבדק לצנתור לב. אם הבדיקה היא באיכות אבחנתית, אזי הרגישות (sensitivity ) של הבדיקה לגילוי מחלה ״משמעותית״ הינה גבוהה מאוד – כ- 95%, ויותר מכך ה״ ערך המנבא השלילי״ (Negative Predictive Value) הינו יותר מ – 99% . במילים אחרות, אם ניקח 100 נבדקים שבצעו CT של הלב עם תשובה שאין מחלה משמעותית ונעשה לכולם גם צנתור, אזי ב – 99-100 מהם הצנתור גם יראה שאין צורך בטיפול התערבותי. בעולם הרפואה מדובר בבדיקה רפואית עם ביצועים מדהימים.
  • לעומת זאת צריך לדעת שלפי הספרות, הספציפיות (specificity ) של הבדיקה הינה כ- 85% גם עם הציוד הכי טוב והרדיולוג הכי מנוסה. במילים אחרות, בכ- 85% מהבדיקות ב-CT של הלב כשהפענוח יציין חשד לפלק שגורם להיצרות משמעותי אכן יש צורך בצנתור בסטנט (תומכן), אבל בכ- 15% מהנבדקים האלה המצנתר יכול להחליט שאמנם יש טרשת אבל לא מספיק חמורה כדי להצדיק הכנסת סטנט. הסיבה לכך היא ש- CT של הלב נוטה ״ להגזים״ לעיתים לגבי מידת ההיצרות של כלי הדם בהשוואה לצנתור. הסיבה העיקרית להערכת יתר לחומרה של ההיצרות ב-CT של הלב הינה בד"כ הימצאות של פלקים מסוידים בעורקים הכליליים. לסיד יש נטייה להראות ארטיפקט של "התנפחות" (Blooming artifact) וזה גורם לנו  לפרש את ההיצרות בהערכת יתר. זה ארטיפקט פיזיקלי שמופיעה בכל מכשירי ה-CT הנמצאים כיום בשימוש בעולם.

 

בברכת בריאות מלאה

פרופ' קונן

 

אהבתם את הכתבה? שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn